סדר ראש השנה: המנהגים והסמלים שמעשירים את שולחן החג

ראש השנה הוא התחלת השנה היהודית, והוא זמן של התחדשות, תפילה ותקווה. מעבר לתפילות המיוחדות והתקיעות בשופר, אחד המנהגים המרכזיים ביותר הוא עריכת שולחן החג עם הסימנים המיוחדים של ראש השנה. סדר ראש השנה שמתקיים בלילות החג נושא עימו מסרים עמוקים והוא חלק בלתי נפרד מאווירת הקדושה והשמחה, והסמלים שמונחים על השולחן הם לא רק מאכלים, אלא הם נושאים משמעות רוחנית עמוקה ומלווים בתפילות ובקשות לשנה טובה ומתוקה. מהם המנהגים והסמלים לחג? המשיכו לקרוא!

מקור המנהג והמשמעות ההלכתית

מנהג אכילת הסימנים בראש השנה מוזכר כבר בתלמוד, ששם אומרים שהסימן יש בו ממשות ומשמעות. משם, חז"ל הבינו שיש כוח בסמלים ובפעולות שעושים בתחילת השנה לעורר ולקבוע את אופי השנה כולה. לפי ההלכה, אין חובה גמורה לאכול את כל הסימנים, אבל המנהג התקבל בכל תפוצות ישראל והפך לחלק מרכזי בליל ראש השנה, והברכות והבקשות שנאמרות עם אכילת הסימנים הן דרך להתפלל על העתיד ולבטא את התקוות לשנה הבאה.

תפוח בדבש – סמל המתיקות

התפוח בדבש הוא אולי הסמל המוכר ביותר של ראש השנה, והמנהג הזה נזכר כבר בראשונים ומבטא את התקווה לשנה מתוקה. התפוח נבחר בגלל צורתו העגולה שמסמלת את מחזוריות השנה ובגלל הריח הנעים שלו שמזכיר את "ריח שדה אשר ברכו ה'". נהוג לטבול פרוסת תפוח בדבש ולברך "בורא פרי העץ", ולאחר מכן לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". יש שנוהגים לאכול תפוח אדום דווקא, ויש שנוהגים לאכול תפוח שגדל בארץ ישראל כסגולה נוספת לשנה טובה.

רימון – ריבוי זכויות

הרימון עם הזרעים הרבים שלו מסמל את השאיפה שהזכויות יהיו רבות כגרעיני הרימון. האגדה מספרת שבכל רימון יש תרי"ג (613) גרעינים כמניין המצוות בתורה, ובעת אכילת הרימון, נהוג לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון". מעבר לסמליות הרוחנית, הרימון גם נחשב לאחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ואכילתו מקשרת את האוכלים לארץ הקודש ולמורשת היהודית.

 

 

ראש כבש או ראש דג – להיות לראש ולא לזנב

על שולחן ראש השנה נהוג להניח ראש של כבש או דג שמסמל את השאיפה "שנהיה לראש ולא לזנב". ראש הכבש מזכיר גם את איל העקידה ואת זכות אבות, ובמקומות רבים נהוג להשתמש דווקא בראש דג שמסמל גם פריון ורבייה ("וידגו לרוב בקרב הארץ"). בעת אכילת הראש, אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב", וזהו ביטוי לשאיפה להנהגה, מנהיגות והצלחה בשנה החדשה.

סימני הסדר הנוספים מהמסורת

מלבד התפוח, הרימון וראש הדג או הכבש, יש עוד חמישה סימנים מסורתיים שמוזכרים שהם כרתי (כרישה), סלקא (סלק), תמרי (תמרים), רוביא (שעועית או לוביה) וקרא (דלעת), ולכל אחד מהם יש משמעות סמלית שמבוססת על הצליל של השם שלו בארמית או עברית, והיא:

• כרתי: "שיכרתו שונאינו"
• סלקא: "שיסתלקו אויבינו"
• תמרי: "שיתמו שונאינו"
• רוביא: "שירבו זכויותינו"
• קרא: "שיקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו"

בקהילות שונות נוספו עוד סימנים, ולכל סימן יש ברכה מיוחדת ו"יהי רצון" שמתאים לו, והם נאמרים לפי סדר קבוע בתחילת הסעודה.

מנהגים מיוחדים בקהילות ישראל

מנהגי הסימנים של ראש השנה משתנים בין קהילות ישראל השונות. בקהילות אשכנז, למשל, נהוג לאכול גזר מתוק שביידיש נקרא "מערן" מלשון "להרבות", ובקהילות ספרד וצפון אפריקה נהוג להוסיף סימנים כמו שומשום, רימון, ענבים ותאנים. יהודי תימן נוהגים לערוך סדר מיוחד מאוד עם שבעה מיני דגן ושבעה מיני פירות, וחלק מהקהילות עורכות הרמת כוסית ראש השנה מיוחדת שבה מרימים כוס יין ומברכים על השנה החדשה בצורה חגיגית כהזדמנות להודות לה' על השנה שחלפה ולבקש ברכה לשנה החדשה.

הלכות והנהגות לעריכת השולחן והסעודה

הינה מספר הלכות והנהגות שקשורות לעריכת שולחן ראש השנה:

• נהוג ללבוש בגדים לבנים וחגיגיים כסמל לטהרה ולשמחת החג
• מכסים את השולחן במפה לבנה ומקשטים אותו בפרחים
• נהוג להימנע ממאכלים חמוצים, מרים או חריפים בסעודת ראש השנה כדי לסמל את התקווה לשנה מתוקה
• יש שנוהגים לאכול רק מאכלים מתוקים בליל ראש השנה

לסיכום

סדר ראש השנה עם הסמלים והמנהגים העשירים שלו הוא ביטוי לעומק המסורת היהודית ולכוחה של האמונה. דרך המאכלים והברכות החוגגים לא רק מזינים את הגוף, אלא גם מעוררים את הנשמה ופותחים את השנה בתפילה, בכוונה ובתקווה. בכל פעולה וברכה על שולחן החג, מחברים בין העבר העשיר של היהודים כעם לבין העתיד שמייחלים לו שהוא שנה של ברכה, שלום ושגשוג. כך, סדר ראש השנה הוא לא רק אוסף של מנהגים, אלא הזדמנות רוחנית להתחבר לערכי היהדות ולהתחיל את השנה ברגל ימין מתוך אמונה ובטחון בקב"ה.